למי מאיתנו שיש ילד על הספקטרום יכול לעיתים להרגיש בעוצמה את הקושי הנפשי, הרגשי והפיזי שבגידול ילד אוטיסט. ילד שמתקשה להבין את הסביבה, ילד שנועצים בו מבטים בגלל התנהגויות לא נורמטיביות, ילד שלא מצליח להתמודד עם קושי, שינוי, תסכול.

ואתם ההורים, איפה אתם בכל הדבר הזה?? אתם מנסים לעשות את המקסימום שלכם בתוך המציאות הזאת. לשנס מותניים, לנשוך שפתיים ולעשות את מה שאתם צריכים כדי להקל עליהם ועל שאר בני המשפחה לעבור את היומיום.

וגם אם זה לא המאה אחוז – אף אחד לא מצפה שתהיו 100% מהזמן רגישים, מכילים והורים מושלמים שתמיד עושים ואומרים את הדבר הנכון. גם אם רק חלק מהזמן אתם עושים את הדבר הנכון עבור ילדכם, זה מספיק! עצם זה שאתם שם בשבילם ואוהבים אותם ללא תנאים, לפעמים לא צריך יותר מזה….

אז שלפעמים אנחנו מנסים לעשות נורמליזציה ללקות ולראות את היופי שבה (ויש הרבה יופי), אנחנו פה כדי לעצור רגע ולומר – זה בסדר שקשה, זה בסדר לכעוס, לבכות, זה כל-כך אנושי ומובן לעמוד חסרי אונים כאשר הדבר הכי חשוב בחייכם חווה קשיים ואתם לא תמיד יכולים לעזור לו.

זה הגיוני להתמרמר כי צריך לחזור מהחופשה מוקדם מהצפוי בגלל שהילד פשוט לא מסוגל להתמודד, זה בסדר שהלב מתכווץ כי צריך להשתמש בכרטיס "פטור מתור" ולספוג מבטים ביקורתיים מהסביבה וזה בסדר להגיד ולשתף אחרים שלא הכל בסדר.

אז תרימו לעצמכם ותתנו לעצמכם טפיחה על השכם, רק מעצם הניסיון לעשות את הטוב ביותר שלכם בכל הטירוף הזה, גם אם לא תמיד יוצא לכם הכי מדויק. גם אם סיימתם את היום ואתם רק רוצים לצרוח או לבכות, עשיתם את המקסימום והילד שלכם זכה בכם ❤️

מוזמנים לקחת חלק בהדרכות ההורים הייחודיות שלנו , בתהליך קבוצתי ואישי